החלטה בתיק עמ"ת 2745-08-13

1.         לפני ערר על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' עאסי), בתיק מ"ת 33347-07-13, מיום 1.8.13, לפיה שוחרר המשיב ממעצר עד לתום ההליכים המשפטיים לחלופת מעצר בתנאי "מעצר-בית" בבית דודו, זאת אגב המצאת ערבויות כספיות.

2.         נגד המשיב הוגש כתב-אישום בת"פ 33340-07-13, ובו יוחסו לו, בשני אישומים, עבירות אלימות שבוצעו כלפי אשתו. באישום הראשוןהואשם המשיב בעבירות של כליאת שווא - לפי סעיף 377 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות כלפי בת-זוגו - לפי סעיף 380 בשילוב סעיף 382(ג) לחוק (מספר עבירות); איומים - לפי סעיף 192 לחוק (מספר עבירות); והיזק לרכוש במזיד - לפי סעיף 452 לחוק. באישום השני יוחסה למשיב עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי בת-זוג - לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק.

3.         להלן העובדות המיוחסות למשיב באישום הראשון.

ביום 10.7.13 בסמוך לשעה 18:00, כלא המשיב את המתלוננת בביתם, ומנע ממנה לצאת מהבית באמצעות נעילת הדלת, תוך שהוא מאיים עליה לבל תנסה לפתחה. הוא היכה אותה באגרופיו בפניה, וכן סטר לה מספר פעמים. בהמשך, נטל את תיקה בכדי לקחת את מפתחות הבית המצויים ברשותה. כאשר שוחחה המתלוננת בטלפון עם אמה, משך אותה המשיב ברגליה, היכה אותה בראשה, בעט ברגליה והפילה ארצה; כל זאת באיימו עליה: "ואללה אני אהרוג אותך, המכות האלה זה כלום, זה ליטוף, זה לא מכות". בהמשך, נטל המשיב את מכשיר הטלפון הנייד מידיה של המתלוננת, הוציא ממנו את כרטיס ה-SIM ושבר אותו. בתכוף לאחר מכן, המשיך להכות את המתלוננת באגרופים, ברגליה ובשוקיה.

בערבו של יום, בסמוך לשעה 20:00, איים המשיב על המתלוננת, לאחר שזו הדליקה אור בחדרה, באמרו: "אשבור לך את הידיים אם תדליקי את האור".

בהמשך הערב ביקש המשיב, פעם נוספת, מהמתלוננת, את מפתחות הבית שברשותה; וכאשר סירבה לעשות זאת - משך אותה בידיה, נטל מוט ברזל המשמש לתליית וילונות, ואיים עליה: "אם לא תתני לי את המפתח, אשבור את זה על הרגליים שלך, שלא תצליחי ללכת עם הרגליים כמו שצריך". בתכוף לאחר מכן, מימש המשיב את איומיו והיכה את המתלוננת ברגליה באמצעות המוט. המתלוננת ניסתה להגן על רגליה באמצעות שמיכה וכרית, והמשיב המשיך לאיים עליה: "אני רוצה לחנך אותך, אני אראה לך. אסור שתצאי מהבית". לאחר מכן, קיבלה המתלוננת שיחת טלפון מאחיה, ובעקבותיה איים המשיב על המתלוננת באמרו: "אם תספרי לאח שלך אני ארביץ לך עוד". בנוסף אמר המשיב למתלוננת באותו יום: "זה שום דבר, אני כל יום רוצה לתת לך מכות, את לא תצאי מהבית, מה שאני ארצה את תעשי, האוויר שאת תנשמי את תנשמי אותו רק באישור שלי. אם אני ארביץ לך אני צריך לירוק דם. צריך לשבור לך מה שבגוף, יד שלך, רגל שלך, או שאמבולנס יבוא לקחת אותך או שתמותי". למחרת היום, עת ביקשה המתלוננת לצאת מהבית, סירב המשיב לאפשר את יציאתה.

בעקבות האירועים האמורים, פנתה המתלוננת לתחנת המשטרה בליווי אחיה, ובטרם כניסתה לתחנה איים המשיב על האח, באומרו: "אתה לא תצא מפה חי. אני אראה לך. אתה לא תגיע לבית. אני אראה לכם. תעשו מה שבא לכם. אני אשים עליכם סכינים. אני אראה לכם".

בעקבות התקיפות האלימות שתוארו לעיל, נגרמו למתלוננת שטפי דם תת-עוריים בראש ובמקומות שונים בגופה. בגין האירועים הנדונים, הואשם המשיב, כאמור, בעבירות של כליאת שווא, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (כלפי בת-זוג), איומים והיזק לרכוש במזיד.

4.         על-פי הנטען באישום השני, כחצי שנה לפני האירועים הנדונים באישום הראשון, תקף המשיב את המתלוננת בבית המשפחה, בכך שהיכה אותה בפניה, סטר על פניה ודחף אותה. בגין מעשים אלו, הואשם המשיב בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי בת-זוג.

5.         המשיב הנו בן 26, נשוי מזה כשנתיים, ועד למעצרו התגורר בשכונת ראס-אל-עמוד עם אשתו ועבד כשרברב אצל קבלן בתל-אביב. לחובתו של המשיב ארבע הרשעות קודמות במגוון עבירות: פריצה לרכב, החזקת סכין, החזקת רכוש החשוד כגנוב וניסיון לתקיפת שוטר; ואולם, הרשעתו האחרונה היא בגין עבירה שנעברה לפני כחמש שנים.

6.         בד-בבד עם הגשת כתב-האישום, הגישה העוררת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום משפטו. בדיון שהתקיים ביום 17.7.13 בבית-משפט קמא (לפני כב' השופט א' רובין, סגן הנשיאה), אישר ב"כ המשיב כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, אם כי הדגיש שהתשתית הראייתית הלכאורית בעניין עבירות האלימות, מבוססת על עדות המתלוננת בלבד. כמו-כן, לא חלק ב"כ המשיב על קיומה של עילת מעצר; ואולם, הוא ביקש כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בתנאי "מעצר-בית" בביתו - בפיקוח אחיו, או בכפר עקב - בפיקוח דודו מצד אמו.

7.         בהחלטתו מיום 17.7.13 קבע בית-משפט קמא, כי נסיבות האירוע הנדונות באישום הראשון, על-רקע עברו הפלילי של המשיב, מלמדות על מסוכנות "לא זניחה". בית-משפט קמא סבר, כי אין מקום להכריע סופית בעניינו של המשיב, בטרם יוגש תסקיר מעצר שיבחן את חלופות המעצר המוצעות; והורה על הזמנת תסקיר.

8.         תסקיר המעצר הוגש לבית-המשפט ביום 25.7.13. מתסקיר המעצר עולה, כי המשיב הוא בן למשפחה המונה זוג הורים וארבעה ילדים. הוא סיים תשע שנות לימוד, ולאחר מכן החל לעבוד במסעדה בעיר העתיקה, ובהמשך - בתחומי עבודה שונים, לרבות עבודות שיפוצים ושרברבות. בשנים האחרונות עבד כאינסטלטור שכיר אצל קבלן בניין.

שירות המבחן התרשם, כי המשיב מנסה להציג פאסדה חיובית אודות עצמו, ובפועל מנסה לצמצם קשיים ובעיות באופן התנהלותו. להערכת שירות המבחן, במצבי לחץ ומתח נוטה המשיב להתנהג באופן תוקפני ואגרסיבי, מבלי לשקול את השלכות מעשיו. עוד התרשם שירות המבחן, כי המשיב הוא בעל אישיות בלתי מגובשת ודימוי עצמי נמוך, ומתקשה לראות את חלקו ואחריותו באשר להתנהלותו והסתבכותו החוזרת בפלילים ואף אינו מגלה נכונות לבדיקת מצבו והתנהלותו.

שירות המבחן אף שוחח עם המתלוננת, אשר תיארה מערכת יחסים שבה נוקט המשיב כלפיה אלימות מילולית ופיזית, קנאי לה באופן קיצוני ומקשה עליה לצאת מן הבית. היא הביעה חשש כי אם המשיב ישוחרר ממעצרו, יגיע אליה ויפגע בה.

שירות המבחן העריך, כי רמת הסיכוןלהישנות העבירות מצד המשיב הנה גבוהה, זאת לאור הערכה כי במצבי לחץ ומתח נוטה המשיב להתנהג באופן תוקפני ואגרסיבי, מבלי לשקול את השלכות מעשיו; וכן בשל ההתרשמות מאישיותו הבלתי מגובשת ומכך שההליכים הפליליים אינם מהווים גורם מרתיע עבורו. באשר לחלופת המעצר המוצעת, בבית דודו של המשיב, תייסיר, בכפר עקב, התרשם שירות המבחן כי אין ביכולת המפקחים, ובכללם הורי המשיב, להוות גורם סמכותי מציב גבולות ומצמצם סיכון. לאור האמור, ועל-רקע הערכת הסיכון הגבוהה וההתרשמות כי חלופת המעצר המוצעת לא תוכל לאיין את המסוכנות, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרורו של המשיב מהמעצר.

9.         הדיון בחלופת המעצר התקיים ביום 1.8.13 לפני שופט אחר (כב'השופט ע' עאסי). לדיון התייצב דודו של המשיב, תייסיר ניימרי. הלה ציין, כי הוא בן 70 ואינו עובד, והוא מסכים שהמשיב יתגורר בדירתו בכפר עקב. במהלך אותו דיון, הציע ב"כ המשיב שלוש חלופות מעצר: האחת- בבית הדוד בכפר עקב; השנייה- בדירת ההורים בעיר העתיקה, בפיקוח ההורים; והשלישית - בדירתו של המשיב (שהמתלוננת עזבה אותה), בפיקוח ההורים. ב"כ העוררת טענה באותו דיון, כי נוכח רמת המסוכנות הגבוהה ומידת התוקפנות והאגרסיביות של המשיב, הנלמדת ממעשיו ומהערכת שירות המבחן, קיים חשש ממשי כי המשיב ינצל את השחרור בערובה לפגיעה במתלוננת; ולשיטתה - אין חלופת מעצר שתפיג את הסיכון האמור, ואין מנוס ממעצרו של המשיב עד לתום משפטו.

10.       בהחלטת בית-המשפט (כב' השופט ע' עאסי) שניתנה באותו מועד (1.8.13) ציין בית-המשפט, בין-השאר, כי "ההתרשמות מכתב האישום שמדובר בשני אירועים אמנם חמורים אך נקודתיים שאינם מעידים בהכרח על אורח חיים תוקפני ומתמשך מצד המשיב"; וכי "בסוג כזה של מערכת יחסים סבורני שניתן לאיין את המסוכנות על-ידי הרחקת המשיב מהמתלוננת". בית-משפט קמא סבר, כי חלופת המעצר המוצעת בכפר עקב, מבטיחה ריחוק ממשי בין בני-הזוג, וכי התרשמותו היא שמדובר במפקח מבוגר ואחראי. בנוסף, ציין בית-משפט קמא, כי שחרור המשיב לחלופת מעצר יכול לקדם אפיק אפשרי ורצוי ליישוב ההדורים בין בני-הזוג בדרך זו או אחרת. עוד העיר בית-משפט קמא, כי כלל לא בטוח שמעצר יכול לאיין את המסוכנות, זאת "בשים לב למערכות המשפחתיות הקשורות למערכת היחסים של בני הזוג שיכולות אף הן לתת את אותותיהן בסכסוכים מסוג זה". לאור האמור, החליט בית-משפט קמא לשחרר את המשיב ממעצרו לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" מלא בבית הדוד תייסיר בכפר עקב, בכפוף להפקדת סך של 5,000 ש"ח במזומן והפקדת ערבויות בסכום של 10,000 ש"ח.

11.       ב"כ העוררת טוען, כי היה מקום להורות על מעצרו של המשיב, נוכח הסיכון המוגבר הנשקף ממנו כלפי המתלוננת, והערכת שירות המבחן בדבר רמת מסוכנות גבוהה להישנות העבירות. לגרסתו, חלופת המעצר המוצעת, אינה יכולה לאיין את הסיכון המוגבר הנשקף מהמשיב.